אומדן פליטת פסולת צואתית

אומדן פליטת פסולת צואתית חוזה את כמות הפסולת המוצקה שאוכלוסיית דגים תייצר, בדרך כלל בק"ג צואה לטון מזון או לטון ביומסה המיוצרת למחזור. הגישה הסטנדרטית משלבת צריכת מזון עם עיכול נראה לעין: חומר יבש צואתי שווה בקירוב לצריכת חומר יבש מהמזון מוכפלת ב-(1 - עיכול כולל של המזון). עם מזונות מודרניים שעברו אקסטרוזיה בעלי עיכול חומר יבש של 80-88%, פליטת הצואה היא כ-120-200 ק"ג לטון מזון, לעומת 300-500 ק"ג עבור מזונות מגולענים קרים בעלי עיכול נמוך. שיפורים מפצלים את הפליטה לשברים אורגניים (שאריות פחמן, חנקן) ומינרליים (אפר, זרחן) באמצעות מקדמי עיכול ברמת המרכיב. האומדן חשוב מכיוון שמוצקים צואתיים גורמים לשקיעה מתחת לכלובים, סותמים ביופילטרים במערכות RAS, ומעלים את המוצקים המרחפים במערכות זרימה רציפה; ידיעת העומס קובעת את דרישת החמצן, פינוי הבוצה, ואישורי הפליטה. בשיתוף עם מודלים של שימור חנקן וזרחן, הוא גם מהווה בסיס להערכות כושר נשיאה סביבתי הנדרשות על ידי רגולטורים עבור רישיונות אתר חדשים. מבחינה תפעולית, חוות משתמשות באומדני פסולת כדי לבחור את רמת איכות המזון: פרמיית המחיר של מזון בעל עיכול גבוה מוחזרת לעיתים קרובות באמצעות עלויות ניקוי נמוכות יותר, איכות מים טובה יותר, ושיפור של 0.1-0.2 יחידות ב-FCR ולא רק באמצעות גדילה.