דרישות יבוא סניטריות ופיטוסניטריות (SPS)

אמצעים סניטריים ופיטוסניטריים הם תקנות של מדינה המגנות על בריאות האדם, בעלי החיים והצמחים מפני סיכונים הנובעים מסחר בינלאומי, הנשלטים ברמת דיני הסחר הבינלאומי על ידי הסכם ה-SPS של ארגון הסחר העולמי (WTO), המתיר למדינות לקבוע תקני בריאות מגנים משלהן אך דורש שתקנים אלה יתבססו על הערכת סיכונים מדעית ולא ישמשו כהגנה סמויה מפני שותפי סחר ספציפיים. עבור יבוא פירות ים, דרישות SPS מכסות בדרך כלל רמות מותרות של פתוגנים ומזהמים, אישור בריאות נדרש, ובמקרים מסוימים דרישות ספציפיות לשיטות ייצור או עיבוד שהמדינה המייבאת רואה בהן נחוצות לניהול סיכון מוגדר, וניתן לערער משפטית על אמצעי ב-WTO אם שותף סחר מוכיח שהוא מגביל סחר יותר מהנדרש להשגת מטרת הגנת הבריאות המוצהרת שלו או חסר הצדקה מדעית מספקת. ההתייחסות של הסכם ה-SPS לתקנים בינלאומיים, ובמיוחד לקוד בריאות בעלי החיים המימיים של הארגון העולמי לבריאות בעלי חיים (OIE) עבור אמצעי מחלות בעלי חיים ולקודקס אלימנטריוס עבור תקני בטיחות מזון ושאריות, מעניקה למדינות בסיס מדעי מוכר שאליו יכולים להתיישר האמצעים שלהן כדי להפחית את הסיכון לאתגר סחר מוצלח, וזו הסיבה שיישור תקנות SPS מקומיות עם תקני ייחוס בינלאומיים אלה הוא נוהג נפוץ עבור מדינות המבקשות להגן על דרישות היבוא שלהן באופן אמין. עמידה בדרישות ה-SPS של שוק ספציפי היא בדרך כלל השער הראשון שעל יצואן לעמוד בו לפני שכל מכס, מכסה או משא ומתן מסחרי הופכים רלוונטיים כלל, שכן למוצר שאינו יכול לעמוד בדרישות הסניטריות של המדינה המייבאת אין דרך חוקית לשוק, ללא קשר למידת ההטבה המכסית שעשויה להיות לו אחרת.