טמפרטורת דגירה והצלחת בקיעה

טמפרטורת דגירת ביצים שולטת על מהירות וסנכרון ההתפתחות העוברית בביצי דגים והיא הגורם הדומיננטי המשפיע על הצלחת הבקיעה. לכל מין יש טווח אופטימלי: טרוטה וסלמון מתפתחים בצורה הטובה ביותר ב-8-12 מעלות צלזיוס, קרפיון ב-20-24 מעלות צלזיוס, דניס ולברק ב-16-20 מעלות צלזיוס, אמנון ב-26-30 מעלות צלזיוס. בתוך הטווח הבר-קיימא, זמן ההתפתחות עוקב בקירוב אחר כלל סכום-חום, כאשר זמן הבקיעה יורד בחדות ככל שהטמפרטורה עולה; חריגה מהגבול העליון גורמת לעיוותים, בקיעה מוקדמת עם שק חלמון שלא נספג במלואו, ותמותה המונית, בעוד שהגבול התחתון עוצר את ההתפתחות ומעלה את הסיכון לזיהום פטרייתי (Saprolegnia). הטמפרטורה גם מתכנתת פנוטיפ מאוחר יותר: טמפרטורת הדגירה משפיעה על יחס המינים במינים עם קביעת מין תלוית טמפרטורה ויכולה להשפיע על ביצועי גדילה וספירת חוליות בשלבים מאוחרים יותר בחיים. מבחינה תפעולית, מדגרות שומרות על טמפרטורה בטווח של פלוס מינוס 1 מעלות צלזיוס מהיעד באמצעות מים מקוררים או מחוממים, מנטרות חמצן מומס מעל 6 מ"ג/ליטר מכיוון שמים חמים יותר מכילים פחות חמצן בעוד שהעוברים דורשים יותר, ונמנעות מתנודות פתאומיות של יותר מ-2 מעלות צלזיוס לשעה. שיעור הבקיעה מאומת על ידי ספירת ביצים עם עיניים לעומת ביצים מתות (לבנות אטומות) במגשי דגימה.