אופטימיזציה של תפוקת פילוט דגים
תפוקת פילוט היא אחוז משקל הדג השלם שמתקבל כפילה למכירה, בדרך כלל 35-50 אחוז עבור רוב דגי המאכל המגודלים, בהתאם למבנה גוף המין, פרופורציות הראש והשלד, ותקן הקיצוץ המיושם. מכיוון ש-50-65 האחוזים הנותרים הם ראש, שלד, עור ותוצרי לוואי, אפילו שיפורים קטנים בתפוקה בנפח מסחרי מתורגמים להכנסות משמעותיות, מה שהופך את אופטימיזציית התפוקה למוקד מתמיד של פעילות המפעל ולא להחלטת הגדרה חד-פעמית. התפוקה תלויה הן בגורמים ביולוגיים (מבנה המין, גודל בעת הקציר וגורם מצב, שכן דג רזה או קטן יותר יניב פחות פילה באופן יחסי מדג במצב גופני טוב ובגודל אופטימלי) והן בגורמים מכניים, שכן מכונות פילוט אוטומטיות חייבות להיות מכוילות במדויק להתפלגות הגדלים הספציפית של הדגים בקו, אחרת הן ישאירו בשר על השלד (אובדן תפוקה) או יחתכו עמוק מדי לתוך השלד (פגם איכות עקב שברי עצמות). תזמון ה-Rigor mortis (צפידת מוות) משפיע ישירות על התפוקה והאיכות: פילוט לפני תחילת הצפידה נותן בדרך כלל תפוקה ומרקם טובים יותר מאשר פילוט במהלך שיא הצפידה, וזו הסיבה שמפעלים רבים מתזמנים את העיבוד סביב זמן המתנה מוגדר לאחר הקציר במקום לעבד מיד עם ההגעה. זרמי תוצרי הלוואי, כולל שלדים, ראשים ושאריות קיצוץ, הופכים יותר ויותר לבעלי ערך כקמח דגים, שמן או הידרוליזט במקום להיות מטופלים כפסולת, מה שמשפר את התפוקה הכלכלית הכוללת של המתקן מעבר לקו הפילה בלבד.
