גבול זיהוי וגבול כימות
גבול הזיהוי (LOD) הוא הריכוז הנמוך ביותר של אנליט, שארית, רעלן, חומר גנטי של פתוגן, ששיטת בדיקה ספציפית יכולה להבחין באופן מהימן מדגימת אפס אמיתית בביטחון סטטיסטי. גבול הכימות (LOQ) הוא הריכוז הגבוה יותר שמעליו השיטה יכולה לא רק לזהות אלא גם למדוד במדויק כמה חומר קיים. הבחנה זו חשובה מכיוון שתוצאה המדווחת כ'זוהה אך מתחת ל-LOQ' פירושה שאושר קיומו של חומר כלשהו, אך לא ניתן לקבוע את ריכוזו המדויק בביטחון. ספי רגולציה, מגבלת שארית מרבית לתרופה וטרינרית, רמה מרבית מותרת למזהם, חייבים להיקבע באופן משמעותי מעל ה-LOQ של שיטת הבדיקה, שכן תקנה הקובעת מגבלה מתחת למה שבדיקות זמינות יכולות לכמת באופן מהימן היא למעשה בלתי ניתנת לאכיפה ללא קשר למידת קפדנותה המיועדת. השוואת תוצאות בין מעבדות או לאורך זמן דורשת ידיעה של ה-LOD וה-LOQ של כל בדיקה, שכן מעבר ממעבדה אחת או שיטה אחת לאחרת עם LOD שונה, ולעיתים קרובות נמוך יותר, יכול להפוך דגימה שבעבר 'לא זוהתה' ל'זוהתה' כעת, לא בגלל שהזיהום הבסיסי בפועל השתנה, אלא בגלל יכולת המדידה. זהו מקור תכוף לבלבול בנתוני מגמות ניטור שאריות. מחקרי תיקוף שיטות הקובעים LOD ו-LOQ עבור מטריצה ספציפית (שריר דג, מי בריכה, מזון) הם חלק נדרש מכל שיטת בדיקה מוסמכת ויש לבחון אותם, לא רק את גבול הזיהוי הכותרתי הנטען בחומרי שיווק, בעת הערכת התאמת שיטת מעבדה למטרה רגולטורית ספציפית.
