תכנון תוכנית דגימה (בקרת איכות)
תוכנית דגימה מפרטת כמה יחידות לבדוק ממנת ייצור ואיזו תוצאה (מספר פגמים או כשלים) מפעילה קבלה או דחייה של המנה כולה. זוהי פשרה סטטיסטית בין עלות בדיקת כל יחידה בודדת, שהיא בלתי מעשית עבור רוב נפחי ייצור פירות הים והמזון, לבין הסיכון של מתן אפשרות למנה פגומה לעבור מכיוון שהמדגם הקטן שנבדק נראה תקין במקרה. תוכניות סטנדרטיות, כגון אלו שבמשפחת ANSI/ASQ Z1.4 או ISO 2859, מגדירות את גודל המדגם ומספר הקבלה כפונקציה של גודל המנה ורמת איכות מוסכמת מקובלת. משמעות הדבר היא שקונה וספק יכולים להתייחס לאותה תוכנית ולהגיע לאותה תוצאת בדיקה מאותה מנה, במקום לנהל משא ומתן על כללי דגימה אד-הוק עבור כל משלוח. דגימת תכונות (עובר/נכשל ליחידה, המשמשת לפגמים כמו זנבות שרימפס שבורים או חומר זר) ודגימת משתנים (מדידת ערך רציף כמו משקל או תכולת לחות מול מגבלות) דורשות מבני תוכנית שונים, מכיוון שדגימת משתנים יכולה להסיק מסקנות תקפות סטטיסטית ממדגם קטן יותר מדגימת תכונות עבור אותה רמת ביטחון. תוכנית דגימה אמינה רק כמו ההנחה הבסיסית שלה שהמדגם מייצג את כל המנה. זו הסיבה שתוכניות מפרטות לא רק כמה יחידות אלא גם כיצד יש לבחור אותן: בחירות אקראיות ממספר מיקומים בתוך מנה, ולא לקיחות נוחות מהשכבה העליונה הנגישה. פרט זה הוא לעיתים קרובות המקום שבו דגימה בעולם האמיתי סוטה בשקט מהתוכנית על הנייר.
