תקני בדיקות מיקרוביולוגיות (TVC, מחווני פתוגנים)
ספירה כוללת של חיידקים חיים (TVC), הנקראת גם ספירת פלטה אירובית, מעריכה את המספר הכולל של חיידקים הניתנים לגידול בדגימה על ידי גידול חלק מדולל על אגר מזין וספירת המושבות המתקבלות. היא משמשת כמדד כללי לרעננות והיגיינה ולא לזיהוי אורגניזם ספציפי, שכן עלייה ב-TVC מסמנת עומס חיידקי גובר והתקרבות לקלקול, ללא קשר למינים הספציפיים הקיימים. בדיקת אורגניזמים מחוונים, לרוב עבור Escherichia coli או באופן רחב יותר חיידקי קוליפורם, אינה בודקת ישירות את הפתוגנים המדאיגים בפועל, אלא בודקת אורגניזמים שנוכחותם מתואמת באופן מהימן עם זיהום צואתי או תברואה לקויה. היא מתפקדת כפרוקסי חסכוני המצביע על כשל היגייני שסביר שיישא גם פתוגנים אמיתיים, אשר בדרך כלל נמצאים בריכוזים נמוכים יותר וקשים יותר לזיהוי מאשר האורגניזמים המחוונים הנפוצים יותר. בדיקת פתוגנים ספציפיים, עבור סלמונלה, ליסטריה מונוציטוגנס, מיני ויבריו, או אחרים הרלוונטיים למוצר ושוק נתונים, שמורה למוצרים בסיכון גבוה יותר או מופעלת על ידי תוצאת אורגניזם מחוון החורגת מהסף שלו, במקום הרצת פאנלים מלאים של פתוגנים על כל דגימה שגרתית. זוהי היררכיית בדיקות מבוססת סיכון המאזנת יסודיות מול עלות וזמן תגובה של סינון מיקרוביולוגי מקיף. מגבלות מיקרוביולוגיות רגולטוריות מבוטאות בדרך כלל כתוכנית דגימה רב-שכבתית: רמה מקובלת, רמה גבולית הדורשת ניטור מוגבר, ורמה המפעילה דחייה אוטומטית, ולא כמספר יחיד של עובר-נכשל. זאת משום שספירות מיקרוביולוגיות במוצר ביולוגי משתנות באופן טבעי, וכלל סף יחיד יהיה בלתי מהימן סטטיסטית בגדלי דגימה ריאליים.
