אנרגיה נעכלת מול אנרגיה ניתנת לניצול
אנרגיה נעכלת (DE) היא אנרגיית המזון הגולמית בניכוי אנרגיה שאבדה בצואה, בעוד שאנרגיה ניתנת לניצול (ME) היא DE בניכוי אנרגיה שאבדה דרך הזימים והשתן (ההפסדים שאינם צואתיים, או מטבוליים). DE נמדדת בניסויי עיכול באמצעות סמנים אינרטיים כגון כרומיום אוקסיד או אפר בלתי מסיס בחומצה, כאשר ערכים למזון דגים הם בדרך כלל 12-18 מגה-ג'אול/ק"ג; ME היא בערך 90-96% מ-DE, בהתאם למין ולרמת החלבון בתזונה, מכיוון שדגים מפרישים חלק ניכר מהחנקן שלהם כאמוניה ולא כאוריאה עשירה באנרגיה. ההבחנה חשובה מכיוון ש-ME היא האנרגיה הזמינה בפועל לבעל החיים, אך ניסויי ME קשים יותר ומלחיצים את הדגים, ולכן ניסוח מזון באקווקולטורה מתבסס כמעט באופן אוניברסלי על מערכות DE. בניסוח מבוסס DE, חלבון מוקצה לכ-16-24 מגה-ג'אול/ק"ג בהתאם לעיכול הנראה, שומן לכ-33-35 מגה-ג'אול/ק"ג, ופחמימות לכ-8-14 מגה-ג'אול/ק"ג, מה שמשקף את ניצול הפחמימות המוגבל בדגים. השלכה מעשית: רכיבים עתירי אפר מעלים את האנרגיה הגולמית הנמדדת אך תורמים מעט אנרגיה נעכלת, כך שמזון יכול להיראות עשיר באנרגיה על הנייר אך לתפקד פחות טוב בחווה. התאמת הצהרות אנרגיה למערכת הנכונה (DE מול ME) חיונית בעת השוואת מפרטים בין ספקים, שכן פער שיטתי של 5-8% מפריד בין השתיים.
