יחס חלבון-אנרגיה

יחס חלבון-אנרגיה (P:E) מבטא כמה חלבון מסופק ליחידת אנרגיה תזונתית, באופן קלאסי כגרם חלבון לכל מגה-ג'אול (MJ) אנרגיה נעכלת, והוא קובע האם האנרגיה הנצרכת מופנית לגדילה או מבוזבזת. יחס P:E אופטימלי לגדילה הוא בדרך כלל 19-25 גרם חלבון לכל MJ DE עבור דגים טורפים כמו בס וסלמון (כ-40-45% חלבון ב-17-19 MJ/ק"ג), ו-16-20 גרם/MJ עבור אוכלי כל. אם האנרגיה גבוהה מדי יחסית לחלבון, הדגים אוכלים כדי לעמוד בצורך האנרגטי ומפחיתים את צריכת החלבון, כך שהגדילה מואטת; אם החלבון מוגזם יחסית לאנרגיה, חומצות אמינו עוברות דה-אמינציה ונשרפות כדלק יקר, מה שמעלה את הפרשת האמוניה. היחס משתנה עם גודל הדג והטמפרטורה: דגים גדולים ומים קרים מעדיפים צפיפות אנרגיה גבוהה יותר, בעוד שדגים קטנים הגדלים במהירות זקוקים ליותר חלבון באופן יחסי. בפרקטיקת הניסוח, P:E הוא האילוץ העיקרי המקשר בין רמות חלבון גולמי ושומן, וזו הסיבה לכך שהעלאת שומן פשוטה כדי לקצץ בעלויות בסופו של דבר מביאה לתוצאות הפוכות באמצעות הפחתת צריכה ויעילות מזון. קשור אך נפרד הוא הרעיון של יחס אנרגיה מאוזן של חומצות אמינו המשמש בתוכנות מודעות לחומצות אמינו, כאשר כל EAA נבדק מול האנרגיה. חוות מגדלים חוות בעקיפין יחס P:E שגוי כגדילה לא יציבה בין אצוות, כבדים שמנוניים, ו-FCR שאינו תואם את אחוז החלבון המוצהר במזון.