דרישת ליזין

דרישת ליזין היא הריכוז התזונתי המינימלי של ליזין, חומצת האמינו החיונית המהווה נקודת ייחוס לדגים, הדרוש לשמירה על שיקוע חלבון וגדילה מרביים. היא עומדת בדרך כלל על 4.3-5.7% מהחלבון התזונתי עבור סלמונידים ודגי ים כמו דניס, ו-5.1-6.0% עבור מינים רבים של מים חמים. ליזין נבחר כנקודת ייחוס מכיוון שדרישתו מאופיינת היטב בקרב מינים שונים ומכיוון שאין לו אפקט חוסך מחומצות אמינו אחרות. מכיוון שלחלבון הגוף יש תכולת ליזין כמעט קבועה (כ-7% מהחלבון המושקע), ליזין משמש גם בשיטת רווח הליזין להערכת הצטברות חלבון אמיתית בחווה: צריכת ליזין פחות שימור ליזין מקרבת את אובדן החנקן הבלתי נמנע. בניסוח מעשי, ליזין הוא חומצת האמינו המגבילה השנייה בשכיחותה לאחר מתיונין בתזונות מבוססות דגנים וסויה, ורכיבים מבוססי תירס דלים בו במיוחד. תוספת של L-ליזין HCl (78% ליזין) היא סטנדרטית במזונות עתירי צמחים. התועלת התפעולית של עמידה מדויקת בדרישת הליזין היא ישירה: כל חוסר שולי של 0.1 נקודת אחוז מתחת לדרישה עולה בדרך כלל 1-2% מהגדילה, ותת-אספקה כרונית מעלה את הפרשת האמוניה מכיוון שחומצות אמינו לא חיוניות עודפות עוברות דה-אמינציה ונשרפות לאנרגיה.