קירור וייבוש מזון (לאחר אקסטרוזיה)
כופתיות היוצאות ממכבש (אקסטרודר) או מייבש נושאות חום ולחות שיוריים משמעותיים מתהליך הריכוך והבישול. ציוד קירור וייבוש, בדרך כלל מייבש-מקרר בזרימה נגדית או זרימה צולבת המשתמש באוויר סביבה או אוויר מחומם קלות, מוריד את הכופתית לרמת לחות יציבה (בדרך כלל מתחת ל-10-11 אחוז לאחסון יציב על המדף) ולטמפרטורה קרובה לטמפרטורת הסביבה לפני אריזה בשקים או אחסון בתפזורת. שלב זה אינו עיבוד קוסמטי אופציונלי אלא קובע ישירות האם המזון המוגמר יעמוד בפני צמיחת עובש וישמור על המבנה הפיזי שלו במהלך אחסון והובלה. ייבוש אגרסיבי מדי או מהיר מדי עלול להקשות את פני השטח של הכופתית תוך השארת הליבה לחה, וליצור כופתית שנראית יבשה בבדיקה אך מפתחת עובש פנימי או מאבדת את שלמותה המבנית במהלך אחסון עוקב. ייבוש לא מספק משאיר לחות כללית גבוהה מספיק כדי לתמוך בצמיחת עובש ולהאיץ חמצון שומנים בכופתיות מצופות שמן, שני מצבי כשל שאולי לא יהיו גלויים עד זמן רב לאחר שהמזון עזב את המפעל. קצב הקירור משפיע גם ישירות על עמידות הכופתית, שכן כופתית שקוררה מהר מדי עלולה לפתח סדקי מאמץ פנימיים המגבירים יצירת חלקיקים עדינים (fines) במהלך טיפול עוקב, למרות שהכופתית נראתה שלמה מיד לאחר הקירור. מפעלים המייצרים כופתיות עתירות שומן ומצופות בוואקום בדרך כלל מבצעים את הקירור לפני שלב ציפוי השמן, במיוחד כדי שהציפוי ייושם על כופתית שכבר התייצבה ולא על כופתית שעדיין משחררת חום ולחות שעלולים לערער את יציבות הציפוי או לעודד חמצון של השמן הטרי.
