גידול סרטני נהרות סיגנל וסרטני נהרות אירופאיים
סרטן נהרות סיגנל (Pacifastacus leniusculus), שמקורו בצפון אמריקה, הוכנס באופן נרחב למים אירופאיים למטרות חקלאות ימית ודיג, שם הפך הן למין מגודל מסחרית והן, בחשש אקולוגי מתועד ומשמעותי, לנשא של מגפת סרטני נהרות – פתוגן עובש מים שהמין שהוכנס סובל היטב באופן סביר, אך גרם לירידות אוכלוסייה הרסניות במיני סרטני נהרות אירופאיים מקומיים בעלי עמידות טבעית מועטה או ללא עמידות כלל. עובדה זו הופכת את גידול סרטני נהרות סיגנל באירופה למקרה מבחן במתח האמיתי שבין ערך הייצור המסחרי של מין לבין הסיכון האקולוגי המתועד שלו למגוון הביולוגי המקומי. מיני סרטני נהרות אירופאיים מקומיים, כולל סרטן הנהרות האציל (Astacus astacus), מגודלים גם הם באזורים מסוימים במיוחד כדי לתמוך בתוכניות אכלוס מחדש מוכוונות שימור ובשוק מקומי יוקרתי קטן יותר המעריך מינים מקומיים על פני סרטן הנהרות סיגנל המוכנס הזמין יותר, אם כי גידול מינים מקומיים מתבצע בדרך כלל בקנה מידה קטן יותר ולעיתים קרובות תחת פרוטוקולי ביו-בטיחות וניהול גנטי מחמירים יותר, שמטרתם הספציפית היא להגן על אוכלוסיות בר מקומיות שנותרות מפני חשיפה נוספת למגפה או דילול גנטי. ניהול מגפת סרטני הנהרות הוא אפוא שיקול ביו-בטיחותי מרכזי הספציפי לחקלאות סרטני נהרות אירופאית באופן שאין לו מקבילה ישירה ברוב אזורי גידול הסרטנים האחרים, ומחייב פרוטוקולי הכלה קפדניים המונעים מסרטני נהרות סיגנל מגודלים, גם כאשר הם מגודלים באופן חוקי, מכל מגע של מים או ציוד עם אוכלוסיות סרטני נהרות בר מקומיות או עם מים התומכים במאמצי שימור מינים מקומיים. גידול נרחב ואינטנסיבי למחצה מבוסס בריכות שולט בגידול סרטני נהרות מסחרי באופן כללי, כאשר כלכלת הייצור והגידול הבסיסי חולקים דמיון ניכר לגידול סרטנים אחרים בבריכות מים מתוקים, ניהול התנשלות, צפיפות אכלוס ואיכות מים, אם כי הממד הספציפי של ביו-בטיחות הקשור למגפה מבדיל את פרופיל הסיכון של גידול סרטני נהרות אירופאי מרוב מגזרי חקלאות הסרטנים האזוריים האחרים.
