גידול הליבוט פסיפי

ההליבוט הפסיפי (Hippoglossus stenolepis) וקרובו האטלנטי היו נושא למאמצי מחקר של עשרות שנים לקראת חקלאות ימית מסחרית של דגי סוליתיים (flatfish), אך הייצור נשאר בקנה מידה קטן יחסית למיני דגים עגולים (roundfish) מכיוון שהביולוגיה של ההליבוט מתנגדת להגדלה קלה: זחלים עוברים גלגול מורכב מצורה פלגית סימטרית לצורת צעיר אסימטרית שוכנת קרקעית, מעבר הנוטה לעיוותים בשלד ולתמותה גבוהה אם טמפרטורה, אור והאכלה אינם מבוקרים היטב במהלך התהליך הנמשך שבועות. צעירים מגודלים שטוחים על קרקעית המיכלים במקום לשחות בחופשיות בעמודת המים, מה שמצריך תכנון מיכלים רדודים ובעלי שטח פנים גדול, השונים מאוד מהמיכלים העגולים המשמשים לרוב דגי הסנפיר, והגידול לגודל שוק של 2-5 ק"ג אורך מספר שנים בטמפרטורות הקרות (6-12 C) שהמין דורש, מחזור ארוך בהרבה מרוב דגי הסנפיר המגודלים. מערכות RAS יבשתיות ומערכות זרימה רציפה (flow-through) שולטות בייצור המסחרי הקיים, מכיוון שהעדפת המין לשכב על מצע מוצק ורגישותו לטיפול מקשות טכנית על גידול בכלובים ימיים (net-pen). השילוב של גדילה איטית, גידול זחלים קשה ותשתיות מיוחדות השאיר את ההליבוט הפסיפי כמין נישתי, קרוב למחקר, בחקלאות ימית, ולא כסחורה מרכזית למרות ביקוש חזק בשוק למוצר הבר.