גידול דג הסייבל ('בקלה שחורה')

דג הסייבל (Anoplopoma fimbria), המשווק בשווקי יוקרה כ'בקלה שחורה' ומוערך בזכות תכולת השומן הגבוהה שלו ומרקמו העשיר והחמאתי, התפתח כמין חקלאות ימית של מים קרים, בעיקר באזור צפון-מערב האוקיינוס השקט של צפון אמריקה. הוא מציע מין חלופי עמיד לקור לגיוון עבור מגדלים באזורים שבהם גידול סלמון מסורתי כבר שולט בתשתיות הכלובים וברישיונות האתרים הזמינים. המין גדל לאט יחסית לסלמון, ובדרך כלל דורש שנתיים עד שלוש שנים כדי להגיע לגודל שוק של 2-4 ק'ג בטמפרטורות קרות של חוף האוקיינוס השקט. מחזור ייצור ארוך זה משפיע ישירות על מיקומו של המין בשוק הפרימיום, שכן תקופת הגידול הממושכת ודרישות האתר המיוחדות למים קרים שומרות על עלויות הייצור ומחיר השוק הנובע מכך הרבה מעל דגי סנפיר מתורבתים בקנה מידה מסחרי יותר. טכנולוגיית רבייה ודגירה עבור דג הסייבל עדיין פחות מפותחת מאשר עבור מינים מסחריים ותיקים, כאשר דגיגים שנלכדו בטבע השלימו או החליפו בעבר ייצור מדגרה במחזור סגור לחלוטין בפעולות מסוימות. עם זאת, תוכניות מדגרה ייעודיות עשו התקדמות משמעותית בהקמת מלאי רבייה בשבי אמין יותר ופרוטוקולי גידול זחלים, ככל שהעניין המסחרי במין גדל. תכולת השומן הגבוהה הטבעית של המין, שהיא חלק מהאטרקטיביות שלו בשוק, פירושה גם שפורמולציית המזון דורשת תשומת לב קפדנית למקור השומן ואיכותו כדי למנוע התחמצנות (רנסידיות) ובעיות איכות שמוצר מתורבת עתיר שומן רגיש במיוחד אליהן, אם הטיפול במזון ובעיבוד אינו מנוהל בקפידה לאורך כל שרשרת האספקה ועד למכירה הסופית.