טכניקת קציר בניקוז

קציר בניקוז הוא השיטה הסטנדרטית לריקון בריכה דרך שער ניקוז או בור קציר (harvest sump) כדי לרכז ולאסוף דגים או שרימפס בסוף מחזור גידול. הטכניקה עובדת בצורה הטובה ביותר כאשר הבריכה נבנתה עם קרקעית משופעת ובור עמוק בקצה הניקוז: ככל שמפלס המים יורד, בעלי החיים נעים עם הזרם לכיוון המוצא, שם הם נלכדים ברשת שק, ארגז או מכמורת (seine). רצף טיפוסי מתחיל יום או יומיים לפני כן עם הפחתת האכלה, ואחריו ניקוז חלקי בשעות הבוקר המוקדמות והקרירות כדי למנוע עקת חום, ולאחר מכן ניקוז מלא דרך ה'נזיר' (monk) או השער בזמן שהעובדים מרכזים ומרימים את בעלי החיים. בעלי חיים שנותרו בשלוליות נאספים ידנית או באמצעות מכמורת. שרימפס נקצרים בדרך כלל באמצעות שק רשת מעל המוצא בניקוז של 40-60% ולאחר מכן השאר באמצעות רשת הטלה (cast net), תוך מזעור זיהום בוץ של המוצר. היתרונות כוללים התאוששות יבול מלאה, ייבוש בריכה סימולטני לחיטוי, ספירת מלאי מדויקת, והיכולת למיין לפי גודל כאשר בעלי החיים עוזבים את המים. החסרונות הם עקה על בעלי החיים (המשפיעה על טריות אם נמכרים חיים), תנאים בוציים, ותלות מוחלטת בתכנון הבריכה: בריכות בעלות קרקעית שטוחה מתנקזות בצורה גרועה ומשאירות בעלי חיים רבים תקועים. שילוב מעבר מכמורת לפני הקציר עם קציר הניקוז הסופי מפחית משמעותית את עומס העבודה ביום האחרון.