תכנון קיבולת מפעל הזנה (תפוקה)
תכנון קיבולת מתאים את גודל ציוד הטחינה, הריכוך (conditioning), האקסטרוזיה או הכיפלוּת, והקירור והציפוי של מפעל הזנה לנפח הייצור הצפוי, הנמדד בטונות לשעה של הזנה מוגמרת. הוא מזהה את שלב צוואר הבקבוק הספציפי – יחידת הציוד או שלב התהליך הבודד בעל קיבולת התפוקה הנמוכה ביותר, המגביל את תפוקת הקו כולו ללא קשר לכמות הקיבולת הפנויה הקיימת במקומות אחרים, שכן התפוקה המקסימלית בפועל של מפעל תמיד מוגבלת על ידי השלב האיטי ביותר שלו, לא הממוצע או המהיר ביותר. אקסטרוזיה וריכוך הם לעיתים קרובות צוואר הבקבוק במפעלי הזנה לגידול ימי, במיוחד מכיוון שהשגת איכות הבישול הנדרשת ומפרט הכופתיות דורשת זמן שהייה מינימלי מסוים שלא ניתן פשוט לקצר על ידי הפעלת ציוד מהר יותר מבלי לפגוע באיכות הכופתית, בניגוד לשלבי עיבוד אחרים שבהם ניתן להגדיל את התפוקה בחופשיות רבה יותר במסגרת מגבלות הציוד. הרחבת קיבולת על ידי הוספת קו מקביל או יחידה בודדת גדולה יותר כרוכה בפשרות שונות: קו מקביל שני מוסיף יתירות (הייצור יכול להימשך בקיבולת מופחתת אם קו אחד מושבת לצורך תחזוקה) בעלות הון גבוהה יותר ליחידת קיבולת נוספת, בעוד שיחידה בודדת גדולה יותר היא בדרך כלל יעילה יותר מבחינת הון אך יוצרת נקודת כשל יחידה עבור כל תפוקת המפעל. תכנון קיבולת מדויק צריך גם לקחת בחשבון זמן החלפה בין פורמולציות שונות או מפרטי מוצר, מכיוון שהרצות תכופות של אצווה קטנה עבור מגוון מוצרים צורכות באופן משמעותי יותר קיבולת אפקטיבית בזמן ניקוי, שטיפה והתייצבות מאשר אותו טונאז' כולל המופעל כאצוות קטנות יותר וגדולות יותר של מגוון מוצרים מצומצם יותר.
