מזון צף לעומת מזון שוקע
מזון צף (מוחלט) ומזון שוקע (בצורת כופתיות) נבדלים בייצור, בהתנהגות האכילה ובכלכלה, והבחירה ביניהם מעצבת את ניהול החווה היומיומי. מזון צף מיוצר באמצעות אקסטרוזיה, אשר גורמת לעמילן להתגבש כך שהכופתיות מתנפחות ונשארות על פני המים למשך 30 דקות עד מספר שעות. זה מאפשר לחקלאים לצפות בצריכה ישירות במגשי האכלה, להתאים את המנה תוך דקות, להפחית האכלת יתר ולזהות בעיות תיאבון בשלב מוקדם; מזון צף הוא ברירת המחדל בגידול שרימפס וברוב תרבויות הדגים האינטנסיביות. מזון שוקע זול יותר לייצור לקילוגרם מכיוון שכופתית קרה או עיבוד פשוט באדים דורשים פחות אנרגיה ומאפשרים לחות מזון גבוהה יותר וחומרי קשירה זולים יותר, אך כופתיות שלא נאכלו שוקעות לקרקעית שם הן מתפרקות, צורכות חמצן, ורק חלקן נאסף על ידי מינים הניזונים מהקרקעית. כופתיות שוקעות מתאימות למינים בנתים ומינים המכוונים לקרקעית כמו קרפיון מצוי, שפמנון וחדקן, הניזונים באופן טבעי בחלק התחתון של עמודת המים, והן נפוצות במערכות אקסטנסיביות וסמי-אינטנסיביות שבהן עלות המזון היא הגורם הדומיננטי. מזון צף מכיל בדרך כלל מעט פחות חלבון באותו מחיר, אך מספק יותר ממנו לדגים. הכלל המעשי: השתמש במזון צף בכל מקום שבו ניתן לצפות בפני המים, ושמור מזון שוקע למזיני קרקעית אמיתיים או לייצור בעל רגישות גבוהה לעלות ובעצימות נמוכה.
