גידול דקר

גידול דקרים כולל עשרות מינים בתוך משפחת הדקריים (Serranidae), המגודלים בעיקר בדרום מזרח אסיה ובאופן הולך וגובר בצורת כלאיים (במיוחד הכלאה של דקר נמרי x דקר ענק, הידועה מסחרית כ'סבאחי' או 'דקר טיגרואידי) שנבחרו לצורך גידול מהיר יותר ועמידות טובה יותר למחלות מאשר כל אחד מהמינים הטהורים, ומשמשים את סחר המסעדות בדגים חיים ברחבי אסיה, שם משלוח חי משיג פרמיית מחיר משמעותית על פני מוצר קפוא או מצונן. הגידול איטי יחסית לדג סנפיר ימי, בדרך כלל 12-24 חודשים לגודל שוק של 600 גרם-1.5 ק"ג, תלוי במין ובמערכת, עם יחסי המרה של מזון של 1.5-2.5 על דגי פסולת או תזונות כופתיות מורכבות. קניבליזם בשלבי הצעירים הוא מקור עיקרי ומתועד היטב לאובדן ייצור, הדורש מיון גודל קפדני וניהול צפיפות אכלוס משלבי הגידול המוקדמים ואילך. לוגיסטיקת הובלה חיה, מכיוון ששוק הפרימיום דורש במיוחד דגים שיסופקו חיים למיכלי אחסון במסעדות, מוסיפה שכבת תפעול ועלות מובהקת שאינה קיימת במינים של פילה קפוא, כאשר שקי הובלה מחומצנים, הובלה מקוררת להאטת חילוף החומרים, ואיכות המים של מערכת האחסון ביעד, כולם נלקחים בחשבון בתכנון שרשרת האספקה. נגיף הנמק העצבי (betanodavirus) נותר סיכון מחלה משמעותי במדגרות דקרים, כאשר פעולות רבות כיום מסננות דגי רבייה כדי להפחית העברה אנכית לזחלים.