גידול חדקן וייצור קוויאר
גידול חדקן מתבסס על מחזור ייצור ארוך במיוחד, מכיוון שנקבות רוב המינים המגודלים (בלוגה, חדקן רוסי, חדקן סיבירי והכלאות) אינן מגיעות לבגרות מינית ומייצרות ביצים הניתנות לקציר לפני גיל 6-15 שנים, בהתאם למין. ציר זמן זה הופך את גידול החדקן לאחת ההשקעות ארוכות הטווח ביותר בכל תחום החקלאות הימית, ומסביר מדוע רוב הפעולות המודרניות מתבצעות במערכות RAS מבוקרות או במערכות זרימה מתמדת (flow-through) במקום בבריכות פתוחות, כדי להגן על ההשקעה הרב-שנתית מפני מחלות וסיכוני טריפה. קציר קוויאר דרש היסטורית המתת הנקבה כדי להוציא את הביצים (ביצי שחלה), אם כי כיום נעשה שימוש בטכניקות חליבה לא קטלניות, המאפשרות להוציא ביצים בשלות באמצעות עיסוי בטן עדין מבלי להקריב את הדג, על ידי חלק מהמגדלים, כדי לשמר את ערך דגי הרבייה לאורך מחזורי קציר מרובים. דירוג הקוויאר לפי גודל ביצה, צבע ומרקם עוקב אחר סיווגים מסורתיים (דרגות בסגנון בלוגה, אוסטרה, סברוגה המבוססות על מין ואיכות) המצווים מחירים משתנים מאוד. קוויאר חדקן מגידול מספק כיום את רוב הסחר העולמי בקוויאר, בעקבות קריסת אוכלוסיות החדקן הפראיות בים הכספי והגבלות הסחר הבינלאומיות שהוטלו במסגרת CITES. בשר מאותו דג הוא תוצר לוואי משווק יותר ויותר, המשפר את הכלכליות של מחזור הייצור הארוך.
