אזורים מתים היפוקסיים
אזור מת הוא אזור חוף או שפך שבו חמצן מומס במי קרקעית יורד מתחת לכ-2 מ"ג/ליטר לתקופות ממושכות, הנגרם על ידי פריחות אצות הניזונות מחומרים מזינים, אשר פירוקן לאחר מותן צורך חמצן מהר יותר מאשר שכבות מים (stratification) או ערבוב חלש יכולים להחליף אותו, כאשר מפרץ מקסיקו, הים הבלטי ומפרץ צ'ספיק הם בין הדוגמאות הגדולות והמנוטרות ביותר בעולם. המנגנון רלוונטי ישירות לחקלאות ימית הממוקמת בקרבת מקום: עומס חומרים מזינים מנגר חקלאי, שפכים עירוניים, ובמקרים אזוריים מתועדים מסוימים גם מהחקלאות הימית עצמה, משתלב עם שכבות מים טבעיות ליצירת אזורים מתים עונתיים שיכולים להתרחב ולבלוע אתר חווה בריא בעבר תוך ימים מאירוע שכבות מים או רוח, ולגרום לתמותה המונית ללא אזהרה מעבר לקריאת חיישן חמצן מומס. אזורים מתים ממופים ומנוטרים באמצעות רשתות ניטור ממשלתיות ומחקריות המפרסמות תחזיות היקף עונתיות, שחוות באזורים מושפעים משתמשות בהן יותר ויותר כדי לתזמן אכלוס, להתאים עומק, או לתזמן קציר זמני לפני התרחבות צפויה. ההתאוששות מאירוע אזור מת איטית מכיוון שדרישת החמצן של המשקעים נשארת גבוהה במשך שבועות לאחר שעמוד המים עצמו מתחמצן מחדש, כלומר הסיכון אינו מסתיים ברגע שתנאי השטח נראים שוב נורמליים.
