הקפאה בהלם (Blast Freezing) לעומת הקפאה במגע (Plate Freezing)
הקפאה בהלם מעבירה את המוצר דרך מנהרה של אוויר זורם במהירות בטמפרטורה של 30- עד 40- מעלות צלזיוס, ומקפיאה אותו מכל המשטחים החשופים בו-זמנית, מה שמתאים למוצרים בעלי צורה לא סדירה כמו דגים שלמים, שרימפס או פילה בגדלים מעורבים שלא היו מונחים בצורה שטוחה על פלטת הקפאה. לעומת זאת, הקפאה במגע (Plate Freezing) מהדקת את המוצר בין פלטות מתכת חלולות שבהן זורם חומר קירור, ובכך משיגה הקפאה מהירה ואחידה יותר מאשר אוויר עבור צורות שטוחות וסדירות כמו בלוקים של פילה או שרימפס, כיוון שמגע ישיר בין מתכת למוצר מעביר חום מהר הרבה יותר מאשר אוויר קר בלבד; עם זאת, שיטה זו דורשת אריזת המוצר בצורה המבטיחה מגע עקבי עם הפלטות, מה שמגביל אותה בעיקר לפורמטים של בלוקים או קופסאות. שתי השיטות שואפות להעביר את המוצר דרך אזור יצירת הגבישים הקריטי של 1- עד 5- מעלות צלזיוס במהירות האפשרית, שכן מעבר איטי בטווח זה מייצר גבישי קרח גדולים הקורעים את דפנות התאים ומגדילים את איבוד הנוזלים והפגיעה במרקם בעת ההפשרה. תכנון מפעלי עיבוד כולל בדרך כלל את שתי הטכנולוגיות זו לצד זו, תוך שימוש במקפיאי פלטות למוצרי בלוק סטנדרטיים המיועדים לסחר בכמויות גדולות, ומנהרות הקפאה בהלם (לרוב בתצורת IQF) למוצרים יקרי ערך בתפזורת או ארוזים בנפרד המיועדים לקמעונאות או לשירותי מזון.
