ציפוי בוואקום (יישום שמן לאחר אקסטרוזיה)
ציפוי בוואקום מיישם שמן נוזלי, ולעיתים קרובות מיקרו-מרכיבים רגישים לחום כגון ויטמינים מסוימים או פרוביוטיקה, על כופתיות מוגמרות בתוך כלי אטום שממנו פונה האוויר. הפרש הלחצים הנוצר מושך שמן לתוך מבנה הנקבוביות הפנימי של הכופתית (שנוצר בתהליך התפשטות האקסטרוזיה) עמוק ואחיד הרבה יותר מאשר ריסוס שמן על פני הכופתית בלחץ אטמוספרי. טכניקה זו קיימת במיוחד מכיוון שתזונות ימיות וסלמונידיות עשירות בשומן דורשות יותר שמן מוסף ממה שניתן לשלב פיזית בתערובת לפני האקסטרוזיה מבלי לערער את יציבות התהליך (שומן מעל כ-12-15 אחוזים בתערובת הטרום-אקסטרוזיה נוטה לשמן את בורג האקסטרודר ולשבש בישול והתפשטות תקינים), ולכן השמן הנוסף מיושם לאחר מכן בוואקום, ברגע שמבנה הנקבוביות של הכופתית כבר קיים כדי לקלוט אותו. ציפוי בוואקום פותר גם את בעיית הרגישות לחום עבור מרכיבים שיתפרקו בטמפרטורות הבישול של האקסטרוזיה, מכיוון ששלב הציפוי מתבצע בטמפרטורה נמוכה בהרבה ומתרחש לאחר שהכופתית כבר בושלה ונוצרה, מה שמאפשר למפעלים להוסיף ויטמין תרמו-לבילי או תרבית פרוביוטיקה חיה מבלי לחשוף אותם ללחץ התרמי של האקסטרודר. אחידות הציפוי, שבה כל כופתית מקבלת מנה עקבית של שמן ותוספים במקום שכמה כופתיות יצופו יתר על המידה ואחרות פחות מדי, תלויה בעיצוב הכלי ובפעולת הערבוב של המנה, וציפוי לא אחיד הוא גורם מתועד לאספקת חומרים מזינים לא עקבית, אשר ניתוח כימי של דגימה בתפזורת יכול להסוות על ידי ממוצע השונות בין כופתית לכופתית.
