מערכת תעלות גידול
תעלת גידול היא תעלה מלבנית ארוכה, צרה ורדודה, עם זרימה רציפה (plug flow) מהכניסה ליציאה. היסטורית, זוהי המערכת הסטנדרטית לגידול פורל קשת בכל מקום שבו זמינים מים בשפע ממעיינות או נחלים הזורמים בכוח הכבידה. ההידראוליקה של התכנון מניעה את הביצועים: מהירות זרימת הכניסה של כ-2–4 ס"מ לשנייה גם סוחפת מוצקים שוקעים לכיוון היציאה וגם שומרת על שיפוע מספיק כדי למנוע אזורים מתים. במקביל, השיפוע הנראה לעין לאורך התעלה של פיזור הדגים, תגובת ההזנה, והחמצן המומס (שבדרך כלל יורד ב-1–2 מ"ג/ליטר מהכניסה ליציאה) מספק למנהלים קריאה אבחונית מיידית לגבי צפיפות האכלוס ודרישת המים, דבר החסר במיכלים עגולים. כל תא מאוכלס בצפיפות הנקבעת על ידי זרימת המים, ולא על ידי נפח המיכל – הכלל השולט הוא שרמת החמצן ביציאה נשארת מעל כ-5–6 מ"ג/ליטר ואמוניה לא מיוננת נשארת בגבולות המותרים ביציאה, מה שהופך את קצב הזרימה, ולא את שטח הרצפה, לאילוץ המגביל את הביומסה. תעלות גידול מסורתיות עם זרימה חד-פעמית (single-pass) צורכות מים רבים (לעתים קרובות דורשות 20–30 ליטר לשנייה לטון דגים), ולכן מתקנים מודרניים עושים שימוש חוזר במים באופן סדרתי דרך שניים עד ארבעה תאים עם אוורור או חמצון בין-שלבי, ורבים משדרגים את המערכת בטיפול בשפכים או בלולאות RAS חלקיות, מה שמפחית באופן דרמטי את שאיבת המים תוך שמירה על יתרונות הגידול המעשיים של התעלה: מיון קל, צפיפות ואפשרות תצפית נוחה.
