גמילה (מעבר מזון)

גמילה היא המעבר ההדרגתי של דגיגים וסרטנים צעירים מטרף חי (רוטיפרים, נאופלי ארטמיה) למזונות מורכבים ואינרטיים. תזמון הגמילה מוכתב על ידי פיזיולוגיית העיכול, ולא על ידי נוחות: מערכת העיכול של הצעירים חייבת לפתח יכולת אנזימטית מספקת בלבלב ובמעיים. האכלה משולבת – מתן מזון חי ומזון מורכב יחד למשך מספר ימים – מנצלת את הטרף החי כמושך וכמכין למערכת העיכול, בעוד שהחיה לומדת לזהות ולקבל את החלקיק החדש. פרוטוקולים טיפוסיים כוללים חפיפה של מזונות למשך שלושה עד שבעה ימים, תוך הפחתה יומית של צפיפות הטרף החי. ההצלחה נשפטת על ידי בדיקות תוכן המעיים בהגדלה: אחוז הצעירים עם מזון מורכב במעיים, וצמיחה יציבה או עולה לאורך חלון המעבר, הם מדדי ההצלחה התפעוליים, שכן גמילה כושלת מתבטאת בקריסת תגובת האכילה ובעצירת גדילה שעלותה גבוהה להפוך. קושי הגמילה משתנה מאוד בין מינים: מיני מים מתוקים ואמנונים מקבלים מזונות אינרטיים בתוך שבוע או שבועיים מהאכלה חיצונית, בעוד שרבים מצעירי דגי הים (לברק, לוקוס, דגי סול) וזואות סרטנים בעלי חלונות קבלה צרים ועשויים לדרוש שלבי ארטמיה ממושכים או מיקרו-דיאטות מתוחכמות, וזו הסיבה שמזון חי נשאר החוליה היקרה והמועדת ביותר לכישלון במדגרות ימיות. מחקר תזונה במדגרות מתמקד בגמילה מוקדמת ואמינה יותר – כל יום שנחסך משלב המזון החי מפחית עלויות, סיכון ביו-ביטחוני ושבריריות תפעולית.